ביקורת-Arch Enemy-Will To Power

Arch Enemy  היא להקה שכיום כבר די מיותר להציג אותה . כמעט כל חובב מטאל מכיר את הלהקה הזו בצורה זו או אחרת . במהלך השנים הלהקה מיצבה את עצמה כמפלצת דת' מלודי בקנה מידה עולמי. הלהקה השבדית-קנדית-אמריקאית החלה לצבור פופולאריות עם הצטרפותה של אנג'לה כסולנית ב-2001 . לטובת אלו שלא מכירים את הלהקה אספר שאנג'לה היתה במקור כתבת עיתון מטאל גרמני שהגיעה לראיין את מיכאל אמוט  וידעה שהם מחפשים אחר סולן חדש . היא השאירה לו דמו שלה והשאר הסטוריה . 

בשנת 2014 החליטה אנג'לה וחברי הלהקה שהיא תפרוש מעמדת הסולנית ותפנה את מקומה לסולנית חדשה . אנג'לה נשארה בתפקיד מנהלת הלהקה כאשר אליסה , סולנית The Agonist  עד אז , הצטרפה ל-Arch Enemy  לאחר שאנג'לה המליצה עליה . 

לאחר שדיסקסנו קצת על העבר של הלהקה , נקפוץ היישר אל אלבום האולפן החדש , WILL TO POWER , שזהו אלבומם העשירי , והתשיעי בחברת התקליטים שלה Century Media . 

לפני שנגיע לשירים עצמם אני רוצה להתעכב מעט על העטיפה . אני מאוד אוהב אותה . לטעמי הלהקה ניסתה להעביר בעטיפה הזו עוצמה . כל כוחה של הגולגולת נשאב ממנה בגלל "הרצון לשלוט" כשם האלבום. אם ניקח את זה צעד אחד קדימה ,אפשר אפילו לומר שמדובר בהשוואת הכוח לנאצים שרצו לשלוט על כולם ( עוד על זה בהמשך)

האלבום מתחיל עם קטע אינסטרומנטלי של קרוב לדקה וחצי . לרוב אני חושב שקטעים מהסוג הזה הם מיותרים אבל כאן אני דווקא חושב שהוא עשוי היטב עם גיטרה שמכינה אותנו למה שהולך לקרות בשיר הבא The Race  . השיר , כשמו כן הוא , שיר מהיר ,משהו שהלהקה לא עושה בד"כ . שיר נורא קיצבי ומהיר ,ובעיניי פתיחה מעולה לאלבום שגם מראה מיד מה אליסה מסוגלת לעשות . 

הרצועה השלישית , Blood In Water  היא אחלה רצועה בעיניי . מיד לאחר הבית הראשון מגיע סולו נהדר וממכר שדי מפתיע אותי כיוון שאני רגיל לסולואים שמגיעים ב-C Part ולא בשלב כה מוקדם ,ועם זאת , מדובר בסולו מבורך . סולו נוסף מגיע בהמשך . אני חושב שמדובר בשיר טוב אבל נקודות החוזק שלו לדעתי הם הסולואים . הרצועה הרביעית והחמישית The World Is Yours ו- The Engels Flies Alone בהתאמה  , הם סינגלים שהלהקה הוציאה לקראת האלבום ובעיניי אלו הם השירים החלשים באלבום . הבעיה עם השירים היא שהם יותר מידי Arch Enemy של השנים האחרונות , משעממים , ולכן אין לי הרבה מה לאמר עליהם . הרצועה השישית Reason To Believe היא אחת הרצועות החזקות באלבום . מדובר בשיר שהוא לא אופייני ל-Arch Enemy  . השיר מתחיל שקט ורובו ככולו מבוצע בקלילות ובטמפו קליל יחסית . אחת הסיבות לכך שמדובר בשיר מעולה היא האפשרות של אליסה להראות כמה היא ורסטילית מבחינה ווקאלית . הטווח של אליסה לא כולל רק גראולים אלא גם שירה נקייה שמבוצעת מדהים להפליא ובצורה מלודית . זמן קצר לאחר תחילת השיר אליסה עוברת משירה עדינה ומלודית לשירה כוחנית וגראולים ובעיניי מדובר במעבר לא פחות ממעולה . 

הזכרתי בתחילה את הנאצים בהקשר של העטיפה , שכן השיר השמיני First Day In Hell , שיר שכתבה אליסה ( בעלת שורשים יהודיים ) על השואה . למרות שמבחינת לחן לא התלהבתי מהשיר , הוא מרגש מאוד מבחינה לירית .עם שורה כמו Day one: no sun /Stripped of our names /Now we are merely numbers /Permanently inked in the flames , אי אפשר להשאר אדיש . כך השיר ממשיך אל עבר היום השני והלאה . 

את הרצועה הראשונה ,האינסטרומנטלית אהבתי , אך הרצועה התשיעית , Saturnine , גם היא אינסטרומנטלית ,לא אהבתי והתחושה שהם היו יכולים לוותר על קטע המעבר חסר הטעם הזה . השיר הבא Dream Of Retribution מתחיל כמו שיר רגיל של ארצ' אנמי , אבל ממשיך עם סינטיסייזר וקלידים באופן שאני לא רגיל לשמוע מהלהקה הזו . לאחר זמן מה מגיע סולו גיטרה ממכר בעיניי שגם הוא לא מאפיין את ארצ' אנמי . רצועה מספר 12 A Fight I Must Win חולקת מקום ראשון עם Reason To Believe . השיר מתחיל עם כינורות ,בצורה איטית וממשיך עם טמפו איטי של גיטרה ואז בריף ממכר ששונה מעט מהצליל המוכר של הלהקה . לטעמי השיר ממש מלודי והפזמון חוזר שוב לריף הגיטרה הממכר מתחילת השיר . במהדורה המיוחדת של האלבום יש רצועה נוספת שהיא קאבר לשיר City Baby Attacked By Rats של להקת Charged GBH . לטעמי קאבר סתמי ומשעמם . היה אפשר לוותר עליו. 

לכל אורכו של האלבום עבודת התיפוף של דניאל מעולה בעיניי , וככלל הוא אחד המתופפים האהובים עליו . 

לסיכום , אני חושב ש-Arch Enemy  לקחו סיכון באלבום הזה ולכן הוא אלבום טוב בעיניי . שני האלבומים הקודמים היו חלשים כי הם היו לעוסים מידי מבחינת מה שהיה להם להציע . הם נשמעו כמו Arch Enemy  , אבל כמו החלק המשעמם ולא החלק המעניין של Dooms Day Machine  . התעוזה של הלהקה והיציאה מאזור הנוחות הביאה לאלבום עשוי טוב , מגוון , שמכיל דברים גם דברים שונים לחיוב , כאלה שנתנו לאלבום עוד כמה נקודות זכות והפכו את האלבום מעוד אלבום של ארצ' אנמי לאלבום שכולל את הסאונד הישן והטוב , וגם סאונד חדש , מאתגר ומעניין . 

ציון : 4.5/5