ביקורת-מירי מסיקה - אלוהי הדברים הקטנים

את מירי מסיקה הכרתי קצת אחרי שיצא אלבום הבכורה הקרוי על שמה. האלבום יצא לפני 12 שנה ומאז הספיקה מירי להוציא עוד חמישה אלבומים, כולל זה החדש.

מי שמלווה את מירי מאלבומה הראשון הוא בן זוגה אורי זך, שלמד איתה בבית הספר רימון. הוא זה שהפיק את חמשת אלבומיה הראשונים. בראיון שראיתי לא מזמן טענה מסיקה שלקראת עבודה על האלבום החדש הרגישה שהיא דורכת במקום ושהיא רוצה לעשות שינוי. השינוי בא לידי ביטוי בכך שאת אלבומה החדש היא בחרה להפיק בנפרד מאורי.

בנוסף, בניגוד לאלבומים קודמים בהם הסתמכה על אחרים שכתבו עבורה את השירים, החליטה לכתוב חלק מהשירים בעצמה.

חמשת האלבומים הראשונים אופיינו בסאונד פופי וקליט, אך דווקא באלבום החדש, כחלק מהשינוי שהחליטה עליו מסיקה, יש שינוי כיוון לשירים שאולי פחות קליטים, וגם לא פופיים מידי. השירים גם מאופיינים בהמון פן אישי שנע בין היחסים בינה לבין בעלה ובינה לבין בנותיה

בשיר הנושא, "אלוהי הדברים הקטנים" מירי מסיקה מדברת על הילדה שלה ואומרת "התנועה שלך בתוכי ילדתי, כמו גלים הנושקים אל החוף...." ולאחר מכן בפיזמון "" אלוהי הדברים הקטנים, אלוהי הדברים הפשוטים, שמור על שאהבה נפשי". השיר ראוי לטעמי להיות שיר נושא דווקא כיוון שמירי נותנת משקל מאוד גדול לאהבה לבנות שלה ואולי אפילו מקדישה את האלבום להן.

בשיר" יפו" מירי מתארת פגישה רומנטית בינה לבין בעלה, כשהם הולכים ביחד למסעדת דגים. כמו שאמרתי בתחילה, האלבום הוא אישי מאוד ונוגע בעיקר ביחסים שלה עם בעלה ובנותייה, מין אלבום משפחתי, כך שאין זה מפתיע שבשיר יפו ואף בשיר הראשון "חייאתי" מירי מדברת על בעלה.

בשיר החמישי באלבום מירי עושה משהו שלא זכור לי שעשתה באלבומים קודמים, שרה בערבית(ובעטיפת האלבום ניתן לראות קריצה לעולם הערבי בדמות סוגריים מסולסלים).בשיר הזה היא שמה את בנותיה במרכז, כמו בעוד שירים באלבום. משפט כמו "אנה חאיפה אלכ" שמשמעותו"אני מפחדת עלייך" מראה את הדאגה שלה לבנות.

על הרצועות 6-8 לא ארחיב כיוון, שבעיניי, על אף שרצועות טובות בפני עצמן הן פחות טובות משאר האלבום ואין לי הרבה מה לומר עליהן מלבד העובדה שגם בהן המוטיב המרכזי הוא היחסים בין מירי לבעלה. רצועה מספר תשע היא רצועה מקפיצה שכוללת בעיקר סימפולים של מחשב וסאונד דאנסי שבעיניי מאוד מוסיף וחבל לי שאין עוד שירים כאלו באלבום, שברובו נוטה להיות שקט יחסית.

השיר העשירי והאחרון באלבום מדבר על זוג שבהתחלת דרכו הכל נראה מבטיח ומושלם אך עם הזמן מתגלים סדקים והאישה רוצה לעזוב ולהתחיל מחדש. אני לא יודע האם מדובר במשבר בשלב מסויים בחייה של מירי ואורי, אך אני חושב, שהשיר הזה מעולה ומהווה סגירה יפה לאלבום.

לסיכום, לאחר אלבומה הראשונה, שהיה מוצלח בעיניי והתנגן אצלי המון, הגיע האלבום "שלום לאומנות" שלא הלהיב אותי מה שהביא לאיבוד עניין מצידי. דווקא האלבום החדש שבו משנה מירי כיוון הן מבחינת הנושאים והן מבחינת הלחנים והעובדה שהיא כתבה חלק מהשירים, גורם לי להתרגש, שוב מפרפורמרית ואמנית מדהימה שמוכיחה שהיא גם יודעת לכתוב.

ציון: 4 כוכבים מתוך 5